כיפור וסליחה

פעם לפני שנים, הרבה שנים, הייתי מחכה לכיפור כדי לבקש סליחה. ומי שניפגע היה סולח, בכל זאת כיפור.
ואז גדלתי והתבגרתי והבנתי שאם פגעתי במישהו, הזמן הנכון לבקש סליחה הוא באותו רגע ולקוות שהבן אדם ממול יסלח.
בחצי שנה האחרונה מצאתי את המקום שבו אני סולחת בעיקר לעצמי ופשוט מפסיקה להתנצל.
סולחת ומפסיקה להתנצל, על זה שאני שמנה, על זה שלפעמים אני מתעצבנת, על זה שאני רגישה, על זה שלפעמים אני טובה מידי, על זה שאני אומרת מה שאני חושבת, על זה שלפעמים בא לי שקט, על זה שיש לי שריטות, על זה שאני רווקה בת 38, על זה שלפעמים לא בא לי להשקיע בכלום, על זה שאני אוהבת שקט, על זה שיש ימים שכל מה שבא לי זה שוקולד, על זה שיש ימים שכל מה שבא לי זה בכי ואיכס ומיטה, על הקמטים החדשים, על זה שאני כבר לא עושה ספורט כמו פעם, על זה שאני לא אוהבת קיץ כי חם לי ומגעיל לי, על זה שלפעמים אני אומרת לא ושמה גבולות, על זה שלפעמים אני חסרת טאקט ועל עוד מלא מקומות שבהם אני לפעמים קצת יותר מידי קשה עם עצמי.
הפסקתי להתנצל וסלחתי לעצמי ובמקום הזה אני מוצאת המון שקט, קבלה ואהבה עצמית.
ובכל המקומות, אני תמיד, אבל תמיד, מלכה !