מה שהכי מדהים בפארק הזה הוא שגם אחרי מאות פעמים שהייתי שם, בזריחה, בשקיעה, וכמו היום סתם פתאום באמצע היום, הגוף צעק, צאי, אז יצאתי למרות הכאב ברגל ימין, מידי פעם אני מגלה עוד משהו שלא שמתי אליו לפני.
והיום העץ הזה, העץ הזוגי המושלם, עם הספסל מתחתיו וצמרתו הגדולה והירוקה, והנוף של הפארק עם העננים והשמיים הכחולים שפרוסים לפניו חייך אליי ככה מרחוק, אז התקרבתי…
ופתאום נורא היה בא לי שיהיה לי אהוב חמודי כזה שאני אקח איתי לשבת על הספסל, בפארק שאני הכי אוהבת עם הנוף שאני הכי אוהבת…
לא ישבתי על הספסל, אפילו לא חשבתי לשבת עליו לבד, רק דמייתי איך בקרוב, אהובי יבוא, יקבל כאפה על כל הזמן שגרם לי לחכות לו ואז אני אקח אותו לספסל מתחת לעץ הזוגי המושלם הזה ונשב שם אני, הוא וג'יפסי שלי ופשוט נשתוק ונחייך ושנינו נחשוב, טוב שבאת, היה שווה.
העץ הזוגי המושלם

להשאיר תגובה