תחושת בטן

הדבר הכי חשוב שיש לי בחיים זו תחושת הבטן שלי ואני לא מדברת על התחושה אחרי שאכלתי משהו ממש טעים, אני מדברת על תחושת הבטן הזו כשמשהו לא מסתדר לי.
ברווקות זה קשה במיוחד להקשיב לה, אני רווקה בת 42 שעברה לא מעט בתחום הזוגי, מערכות זוגיות ארוכות ופחות. בגיל הזה האישיות שלי כבר מגובשת והיום יותר מתמיד ברור לי מה הערכים שחשובים לי ומה הקווים האדומים שלי.
ואז מגיע בחור שמתאים בול למה שייכלתי לו, כמעט ואני מתעלמת ממנה, מתחושת הבטן ונותנת הזדמנות ומתמקדת בטוב כי בכל זאת עד שמגיע מישהו שלפחות בהתחלה נראה טוב ונורמלי ואולי אלו התסביכים שלי והפחדים שלי, עד שזה מתפוצץ.
אם יש משהו שלמדתי בשנה האחרונה, זה לסמוך עליה, בכל תחום, עבודה, חברות וכמובן זוגיות.
אלו לא פחדים, פחדים צפים רק במקום שתחושת הבטן לא טובה, פחדים נעלמים מהר מאוד במקום של אהבה.
כמה שאני נהנית מחיי הרווקות שלי, יש ימים שהם קשים מנשוא, כמה כבר אפשר להכיל טמטום, חוסר רצינות ודרמות שלמרבה הפלא זו לא אני שיוצרת אותן.
ולאלו שחושבים שאני ביקורתית, לביקורתית יצא שם רע סתם, זה להאשים אותי ברווקות שלי כשבעצם אני בוחרת להגיד לא למי שפחות מתאים לי, הסיבות בכלל לא משנות וזה לגמרי מותר, הלוואי וכל הגברים היו מתאימים לי ואולי בעצם לא.
אני בת 42, לא תכננתי לא להיות בזוגיות בגיל הזה, כן תכננתי להיות במקום מספיק בטוח בעצמי להגיד לא, לחיות את החיים שלי כמו שאני בוחרת כי להיות רוווקה זו לגמרי בחירה, יכולתי להגיד כן לכל הלא מתאימים ולא להיות רווקה, במקום זה אני בוחרת להשתיק את רעשי הסביבה ולעשות רק את מה שעושה לי טוב ובזה אני מאוד גאה.
בקיצור תקשיבו תמיד לתחושת הבטן, גם אם היא לא מתבססת על שום דבר הגיוני היא יודעת מה נכון ומה לא.
וחוץ מזה איך השמלה? הכי שיק נכון.?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

Create a website or blog at WordPress.com ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: